שבבי סויה

פולי הסויה הם צמח ממשפחת הקטניות. קיימים כ-200 זנים של פולי סויה.
     היסטוריה :
זהו אחד מגידולי-התרבות העתיקים ביותר. מקובל שהסויה התרבותית התפתחה מסוית בר; הסויה השעירה היא המקור העיקרי לגידולי הסויה בעולם. ככל הנראה החלו לגדל סויה בצפון סין ובמרכזה לפני 4,000 שנים, ומכאן התפשטה לכל רחבי המזרח הרחוק. 2000 שנה מאוחר יותר הומצאו חלב הסויה והטופו על ידי לי אן, משושלת האן הקיסרית. רק במאה ה-19 הגיעה הסויה לאירופה ולאמריקה.
האגדה מייחסת את שם הצמח לקיסר הסיני שנג-נינג-סויה, אשר, לפי האגדה, שתל את שתיל הסויה הראשון בסין.
פולי הסויה אינם זקוקים לכמויות מים גדולות, ואף נחשבים לבעלי צריכת-המים הנמוכה ביותר ביחס לערכם התזונתי. הגידולים אינם זקוקים לקרקע מסוג מסוים, ומתפתחים בקרקעות שונות.
למרות העובדה שמקור צמח הסויה הוא בדרום מזרח אסיה, 45% משטחי הגידול של צמח הסויה ו-55% מהייצור שלו הם בארצות הברית. מדינות ייצור מובילות אחרות הן ברזיל, ארגנטינה, סין והודו. בברזיל נעקרים שטחים עצומים של יערות עד ובמקומם נשתלים שיחי סויה בגלל הביקוש העולמי הגובר.
חלק ניכר מגידולי הסויה בעולם הם מצמחים טרנסגניים (שהושבחו בשיטות של הנדסה גנטית) - זאת על מנת לפתח זנים עמידים בפני מזיקים ובכך להוריד במידה ניכרת את כמות הריסוסים.
זהו צמח-מאכל חד-שנתי הכולל כ-75 מינים הנפוצים באפריקה הטרופית, באסיה ובאמריקה.
הצמח זקוף או מטפס, העלים תלתניים בדרך כלל, הפרחים קטנים, לבנים או סגולים בעלי צוף והתרמילים שעירים וקצרים. גובהו נע בין 40 ל-120 ס"מ. הסויה נמנית עם קבוצת צמחי היום הקצר והיא רגישה במיוחד לשינויים פוטופריודיים. תקופת הגדילה היא בדרך כלל בין 80 ל-160 ימים, ולעתים אף פרק זמן ארוך יותר, בהתאם לתכונות הזנים ולתנאי הגידול.
קיימים כ-200 זנים של פולי סויה והם מופיעים בגדלים שונים ובמגוון צבעים של קליפה ותרמילים כגון שחור, צהוב, חום, כחול ואף מנומר. בפולי סויה בשלים הקליפה קשה, עמידה מפני חדירת מים ומגינה על הפסיג מפני חיידקים ומפני פגיעה מכנית. הצלקת השחורה שעל הזרע נקראת "מבוא". בקצה אחד של המבוא מצויה המיקרופילה.
הסויה היא מקור לחלבון מלא (כלומר, מכיל את כל החומצות אמינו החיוניות) וזו הסיבה שממליצים לצמחונים ולטבעונים לצרוך סויה.
פולי הסויה מכילים 40% (מהמשקל היבש) חלבון, 20% שמן, וסיבים תזונתיים מסיסים במים בכמות גדולה יחסית (20%). בגלל כמות החלבון הגבוהה האצורה בו, משמשת הסויה כתחליף לחלבון מן החי. למעשה זו כמות החלבון הגבוהה ביותר מבכל יבול אחר.
 
רוב גידולי הסויה משמשים לייצור שמן ושאריות הפולים משמשות ככוספא לבקר. חלק קטן מגידולי הסויה משמשים כמזון לאדם באופן ישיר, הזרעים נאכלים יבשים או מותססים. בתפריט של עמי המזרח הם משמשים מזון יומיומי בדומה לאורז. במערב הם נצרכים בצורת חלב סויה, טופו, פולים או פתיתים יבשים.
שימוש בצמח:
·         הצמח הירוק – למספוא ולזבל ירוק.
·         הזרעים – שמן סויה, מזון בעלי חיים, מיני רטבים להשבחת מזונות אחרים וכן כתחליף לקפה.
·         זרעים ירוקים משמשים כמזון או לתעשיית השימורים.
·         קמח הסויה – מקור מזון לאדם כדברי מאפה ולהכנת חלב, גבינה ותבלינים.
·         תעשייה – דבק, קזאין, צבעי מים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה ותחליף לגומי.
·         טופו - טופו מעושן, טופו רך, ומאכלי טופו רבים כמו פשטידות, גלידות ועוד.
·         סויה צ'נקס [TVP] - גושים או פתיתים יבשים חסרי טעם וללא שמן המיוצרים בתהליך של אקסטרוזיה מקמח סויה או מחלבון סויה מרוכז. הם משמשים כתחליף לבשר לאחר שיחזורם במים חמים ובישולם עם תבלינים ירקות ורטבים.
·         משקה סויה בטעמים שונים.
·         מעדני סויה - תחליף לחלב ולמעדני חלב.
·         צריכה ישירה של פולי סויה מבושלים.
על פי הנתונים השוואתיים משנת 2004:
·         מדינות גידול וייצור – 40% ארצות הברית, 24% ברזיל, 18% ארגנטינה, 8% סין ועשרת האחוזים הנותרים נחלקים בין הודו, פרגוואי ואחרות.
·         תפוקת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 57% מופק מזרעי סויה, 12% מופק מלפתית, 12% מזרעי כותנה, 9% מאגוז אדמה ("בוטן") ו-10% הנותרים מזרעי חמנייה ולבבות דקל.
·         צריכת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 30% סויה, 29% דקל, 15% לפתית, 8% זרעי חמניה, 18% הנותרים נחלקים בין אגוז אדמה, כותנה, לבבות דקל, קוקוס ושמן זית (המהווה רק 3% מהצריכה העולמית).
הסויה מכילה כמות ניכרת של לציטין, שהינו מרכיב חיוני לניקוי מערכת כלי הדם, מסייע באיזון כולסטרול ובמניעת טרשת עורקים. הלציטין חשוב לעיכול שומנים ולהרזיה. כמו כן יש בסויה כמויות נכבדות של סידן וויטמין C. בסויה גם נמצא כמויות גבוהות של חלבון ולכן ניתן להשתמש בתבשילי סויה כתחליף בשר לצמחונים ולנמנעים מאכילת בשר.
בסויה ריכוז גבוה של כולין ואינוזיטול, לכן מסייע לשיפור הזיכרון והעברת מסרים במערכת העצבים.
חלבון סויה מכיל גם ספונינים. הוכח כי רכיב זה הנו בעל השפעה חזקה בתחומים הבאים: מניעת מחלות סרטן, הפחתת רמות גבוהות של כולסטרול, מניעת מחלות לב.
הפיטואסטרוגן המצוי בפולי סויה הוא בעל השפעה על המערכת ההורמונלית הנשית. הוא מסייע להסדרת המחזור, להקלה על תופעות גיל המעבר ולמניעת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס). כמו כן, יש הטוענים שיש לו פעילות אנטי-סרטנית - במיוחד בסרטן השד, מעי הגס, פרוסטטה וכו'. יחד עם מרכיבים נוספים, מפחית כולסטרול ומעכב את התהליכים התורמים להסתיידות העורקים. לכן חשוב לצרוך 25 גרם חלבון סויה ליום לטיפול במחלות לב, כלי דם וטרשת עורקים. (לפי הצהרת ה- FDA)[1]
ישנם חוקרים המעריכים כי צריכה מופרזת של סויה ומוצריה עלולה לשבש את מאזן הורמוני המין בבני אדם, שכן היא מכילה פיטואסטרוגן — נגזרת הדומה בפעילותה לאסטרוגן. משרד הבריאות יצא לפני מספר שנים בהצהרה הממליצה להגביל צריכת סויה ל-3 פעמים בשבוע לילדים עד גיל 18. לא ניתן הסבר להמלצה זו וגם לא פירוט לאיזה מוצרי סויה מתייחסת ההצהרה. חשוב לציין כי קיימים מוצרי סויה שאינם מכילים פיטואסטרוגנים, אלה מאופיינים ברמת החלבון של 70% ועד 90% חלבון (חלבון סויה מרוכז ומבודד בהתאם), במוצרים אלה בוצע מיצוי של האסטרוגן. בחלבונים אלה משתמשים להכנת תחליף-חלב לתינוקות ולמזון המשמש כתחליף בשר. האחרונים הם גושים יבשים הנקרא TVP (אנ'). כמו טחון כמו בקר וכמו עוף וזקוקים לשיחזור בעזרת הרתחה במים ולאחר מכן בישול לפי כל מתכון בשרי.